סיפורי עדות מהשואה
לצערנו הרב, מספרם של ניצולי השואה ברחבי העולם הולך ופוחת.
ניצולים רבים אשר היו ילדים צעירים במהלך מלחמת העולם השנייה, היום הם אנשים מבוגרים בני למעלה מ- 80 שנה.
חלקם לוקחים חלק באירועים שונים, בהם הם משתפים בסיפוריהם ובסיפור משפחתם, אך זהו דור שהולך ומתמעט.
סבי וסבתי נפטרו לפני מעל 10 שנים. לשניהם ישנה עדות מוקלטת או מצולמת של סיפור תלאותיהם בשואה, אך במהלך חייהם לא סיפרו את סיפורם בפני קהל.
במסגרת המחקר המשפחתי שלי, לקחתי כפרויקט את שימור סיפורם ואת הנחלתו לדורות הבאים.
סבא שמריהו
שמריהו נולד בעיירה פבייניצה בשנת 1922.
משפחתו התגוררה בעיירה מאז שנות ה- 30 של המאה ה- 19 ועסקה בטקסטיל.
בתחילת המלחמה הועברה המשפחה לגטו שהקימו הנאצים בעיירה, אך שמריהו נלקח בשלב מוקדם למחנה עבודה באזור פוזנן.
מאוחר יותר הועבר שמריהו למחנה אושוויץ-בירקנאו, שם שרד כשנתיים, בטרם יצא ב"צעדת המוות" למחנה דורה בגרמניה.
כל משפחתו של שמריהו נספתה בשואה כאשר חיסלו הנאצים את גטו פבייניצה ושלחו את מרבית היהודים למחנה ההשמדה חלמנו.
לאחר סיום המלחמה שמריהו עלה לארץ עם 'אקסודוס', אך גורש בחזרה לגרמניה ועלה לישראל בשנת 1948.
סבתא פרידה
פרידה נולדה בעיירה אושווינצ'ם (אושוויץ) בשנת 1928.
משפחתה התגוררה שנים רבות באזור גליציה, ולקראת סוף המאה ה- 19 עברה לגור בעיירה.
בתחילת המלחמה הועברה המשפחה לגטו בעיירה סוסנוביץ' וכעבור שנתיים נלקחה פרידה למחנה העבודה גרייבן.
לקראת סוף המלחמה הועברה למחנה ברגן-בלזן, שם שוחררה על-ידי הצבא הבריטי.
אחותה הגדולה של פרידה נלקחה בתחילת המלחמה למחנה עבודה, ונודע שהיא נרצחה. יתר המשפחה נספתה במחנה ההשמדה אושוויץ.
פרידה עלתה לישראל בפסח 1947 בעלייה לגאלית.